LET'S GET TO NEXT.
מאות תפקידי הייטק וטכנולוגיה בחברות המובילות בארץ מחכים לכם. שדרגו את עצמכם לתפקיד הבא בקריירה.
דף ראשי » מגזין הייטק » אמא ומשרה מלאה
left right
close

אמא ומשרה מלאה

קריירה ואמהות

לאחרונה הבנתי שהאתגר הגדול שלי הוא לא להרגיש אשמה.

למדתי לשלב את האימהות עם העבודה ולשחרר משימות שאני פחות טובה בהן, למדתי ש"outsourcing" זו מילה שקשורה לא רק למקצוע שלי בתחום הגיוס אלא גם לאימהות שלי.

משימות שמטילים עלי בבית הספר ובגנים מפרות את האיזון שהצלחתי להשיג בין העבודה לאימהות: עוגה למלכת שבת, בית מארח, משימה קבוצתית במדעים, הכנת משלוחי מנות, ועוד ועוד… איך אני עושה את כל זה? ואז נזכרתי במשפט Do What You Do Best And Outsource The Rest ואני מיישמת באדיקות: סבתא שמשמרטפת ביום חמישי מפעילה את הבנות בהכנת כדורי שוקולד לאמא שבת בשישי, בייביסיטר יצירתית מפעילה את הילדים בבית מארח ואת ארוחת הערב אני מזמינה תוך כדי ישיבת הנהלה מהפיצרייה השכונתית ישר למתנ"ס בסיום חוג דרמה. במקביל דאגתי לרשת חברויות עם אימהות יצירתיות אחרות שסוגרות את הפינה של הגזירה וההדבקה והקישוטים כשצריך.

לפני שנה בדיוק, הסתכלתי על חיי כאמא וכמנהלת במשרה מלאה והבנתי שבמלאכת הג'ינגול הזאת שכחתי מישהי בצד. היום שלי סבב סביב ה DOING וה BEING נשכח. כאימהות אנחנו מוצאות את עצמנו רודפות אחרי המטלות הרבות שיש לבצע, וזה נראה בלתי אפשרי למצוא קצת זמן חופשי לעצמנו, לקבוע עם חברה טובה ללכת לסרט למשל נעשה משימה מורכבת עד בלתי אפשרית. בנקודה הזאת הבנתי שאם אני לא מפנה את הזמן הזה לעצמי אף אחד אחר לא יעשה את זה והחלטתי שזה בדיוק הזמן להגשים חלום ולרוץ. קבוצת ריצה לנשים שהתארגנה באזור התלבשה לי בדיוק על המשבצת.

ההחלטה לצאת פעמיים בשבוע בשמונה בערב לריצה היתה לא פשוטה ואיתה שוב הגיעה האשמה, שהתעצמה בגלל ההתנגדות שהביעו הבנות בהתחלה. הן אומנם כבר במיטות בשעה זו, אחרי סיפור או שיר, ואחרי זמן שמוקדש לביחד שלנו, אבל היה קשה להן לדעת שאני יוצאת מהבית. אז דיברנו על זה שגם אמא רוצה "חוג", שחשוב לי להיות בכושר ושזה החלום שלי ואני רוצה להגשים אותו. בסוף הצלחתי לשים את רגשות האשמה בצד.

ביום שישי האחרון, בחרתי להראות להן שאמא שלהן בוחרת לשים את עצמה במקום הראשון, בין משימות האימהות, מטלות הבית, העבודה, יש שם גם מישהי נוספת שמגיע לה את המקום. בחרתי שלא לשלוח את הבנות לביה"ס ולקחתי אותן למרוץ 10 ק"מ בו השתתפתי. בדרך למרוץ שוחחתי איתן על הפחדים שלי שאולי יהיה לי קשה ואולי לא אצליח, שמעולם לא רצתי 10 ק"מ, קבלתי עידוד מהגדולה שאמרה לי "אמא, תרוצי כמה שאת יכולה, את לא חייבת לסיים", החלטתי שאני אסיים את המרוץ הזה ואני אסיים אותו בשבילן ובשבילי.

הן חיכו לי בחצי קילומטר האחרון ורצו איתי לקו הסיום. הצלחתי לחבר אותן לחשיבות של הגשמת חלום, הצבת מטרות והשגתן, ללמד אותן שניצחון זה לא להגיע במקום הראשון, זה לעשות את מה שאת אוהבת, זה להתאמץ, זה למצוא זמן פנוי לעצמך כדי להגשים את החלומות וזה בעיקר לא לוותר וצר לי להגיד את זה, אבל כאישה זה מאתגר יותר וזה כולל לפעמים רגשות אשם.

היום אני מודה לעצמי שעברתי ממצב שבו נתתי בעיקר לאחרים לנהל את הזמן שלי, למצב שבו לקחתי אחריות על הזמן שלי. רגשות האשם שלי מתגמדים כשאני חושבת שהתמורה היא להיות מודל נשי מעצים עבור הבנות שלי.